הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD)
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) מאופיינת באובססיות או קומפולסיות חוזרות ונשנות. אובססיות הינן מחשבות, תמונות או דחפים חוזרים ונשנים אשר נחוו, לפחות פעם אחת, על ידי האדם כחודרניות ולא מתאימות אשר מובילות לחרדה ומצוקה משמעותיים.
קומפולסיות הינן התנהגויות חזרתיות (הן פיזיות והן מחשבתיות) שהאדם מרגיש שהוא חייב לבצען כתגובה לאובססיות או בעקבות חוקים נוקשים, ומטרתן הינה להוריד את המצוקה ואת המחשבות המפחידות שחוזרות על עצמן (למשל שיקרה למישהו משהו אם ההתנהגות לא תבוצע).
כדי להיות מאובחן עם OCD לאדם צריך להיות אובססיות או קומפולסיות שבשלב מסויים במהלך הזמן הוא ראה אותם כמוגזמות או לא הגיוניות, שגורמות למצוקה משמעותית, ונמשכות לפחות שעה ביום או שמפריעות לתפקודו היום יומי.
הצורות הנפוצות ביותר של OCD כוללות:
א) פחדים מזיהום הקשורות לטכסים של ניקיון (הפחד שאם אגע במשהו אהיה חולה מוביל לרחיצה חוזרת ונשנית של הידיים, בגדים וכו, כדי ל”הינצל” מהזיהום).
ב) ספק וחוסר וודאות, בהם אנשים חוששים שמשהו רק יקרה אם הם לא יבדקו בזהירות את פעולותיהם או שיעשו משהו “בדיוק כמו שצריך” או “בדיוק במספר פעמים שצריך” (למשל לבדוק שהדלתות נעולות, מכשירים לא מחוברים לחשמל, חזרה על פעולות).
ג) מחשבות שאותן רואה האדם כרעות לא מוסריות אשר פעמים רבות קשורות לחשש כי עצם המחשבה על דבר מסוים מובילה לכך שהאדם יבצע אותה (למשל, מעשה מיני, חילול השם, מחשבות אגרסיביות ואלימות).
מודלים קוגניטיביים של OCD
ישנם מספר מודלים קוגנטיביים של OCD. סלקובסקיס הציע כי מחשבות אובססיביות מתחילות עם מחשבות “חודרניות נורמאליות”, וההבדל ביניהן אינו קשור ליכולת לשלוט עליהן או לתדירותן, אלא בדרך בה האדם מפרש את עצם קיומן של מחשבות אלו. לפי סלקובסקיס, אדם הסובל ממחשבות אלו מפרש זאת כאינדיקציה כי הוא אחראי לכך שיקרה משהו רק והוא גם אחראי למניעה של ההתרחשות של מאורע זה. פירוש זה מוביל לחרדה וחוסר נוחות, וכן להתנהגויות שבאות להפחית את מצוקה זו (התנהגויות כפייתיות, המנעויות, “חלוקה או העברה של האחריות”, חיפוש הרגעה ממקורות אחרים, וחיפוש אחר וודאות מושלמת). מכוון שהתנהגויות אלו לא מאפשרות את הסתירה של האמונה לגבי אחריות האדם, האדם שסובל מ OCD מנסה שוב ושוב “לשלוט” על מחשבות אלו וכך על הסיכוי שמשהו רע יתרחש. דבר זה מוביל לשימור הן של המחשבות האובססיביות והן להתנהגויות הכפייתיות.
מודלים קוגניטיביים אחרים מדגישים אספקטים אחרים של הבעיה. וולס מדגיש את החשיבות של מרכיבים מטה-קוגניטיביים (אמונות לגבי החשיבות של המחשבות החודרניות) ומציע כי חלק מהמטרה של התנהגויות היא ל”הוריד” את הסיכוי שמשהו רק יקרה, מטרת התנהגויות אחרות היא בהורדה של המצוקה. הוא מדגיש גם את החשיבות של אסטרטגיות קישביות בשימור של OCD. פריסטון מדגיש את חשיבות הערכת היתר של סכנה, חוסר יכלות לסבול אי וודאות ופרפקציוניזם.
קוגניציות מרכזיות ב OCD
1.היתוך של מחשבה-פעולה (Thought action fusion) – לדבר זה שתי צורות: הראשונה, האדם מאמין כי שעצם העובדה שיש לי “מחשבה רעה” יכולה להוביל לתוצאה רעה (למשל אם אחשוב שלבן זוגי תהיה תאונת דרכים יכולה להגביר את הסיכוי שזה באמת יקרה, כך שחייבים לבצע פעולה מסוימת כדי למנוע זאת). הצורה השניה היא האמונה שעצם המחשבה ה”רעה” נחשבת לרעה מבחינה מוסרית בדיוק כמו ביצוע הפעולה הלכה למעשה (כי אולי זה אומר שיש לי רצון נסתר באמת שזה יקרה).
2.אחריות מוגזמת – אמונה מוגזמת כי לאדם יש יכולת ליצור או למנוע תוצאה שלילית. דבר זה מוביל לכך שהאדם מרגיש כי עליו לבצע כל פעולה שתמנע תוצאה קטסטרופלית, או באופן תמידי לבדוק את פעולותיו כדי לוודא שהוא לא עשה כלום שיכול להוביל לאסון.
3.האמונה לגבי היכולת לשלוט על מחשבות – האמונה כי זה אפשרי לשלוט על המחשבות והתמונות שעולות בראשינו וכי זה גם רצוי ונדרש (למשל, בגלל הפוטנציאל השלילי של המחשבות כמו שתואר).
4.פרפקציוניזם – האמונה כי יש דרך אחת יחידה נכונה לעשות משהו וזה מחובתי לעשות זאת (“לעשות הרבה טעויות קטנות זה כמו להיכשל באופן טוטאלי).
5.הערכת יתר של האיום – הערכה מוגזמת של הסיכוי שמשהו רע או נזק יקרה (למשל, “משהו רע יקרה אם אני לא אפעל כל הזמן כדי למנוע זאת).
6.חוסר יכולת לסבול וודאות – האמונה כי זה הכרחי לגמרי להיות בטוח, ואם אי אפשר להיות בטח אז זה בלתי אפשרי להתמודד עם כך; אמונה זו קשורה פעמים רבות להערכת יתר של סכנה ותחושה מוגזמת של אחריות.
מטרה העיקרית בטיפול היא לעזור לאנשים להבין (ולשנות) כי פעולותיהם לא רק שאינן מורידות את הסיכוי שיקרה משהו רע אלא מובילות להגברה של החרדה ולשימור של מחשבותיהם והתנהגויותיהם הכפייתיות.