הרטבת – לילה: כיום ניתן לטפל כבר מגיל 3
ד"ר ברוך קושניר
הרטבת – לילה הינה שחרור בלתי רצוני של שתן בזמן שינה. היא נובעת מליקוי במערכת הרפלקסים המפקחת על השליטה בשלפוחית השתן. בניגוד לאמונות רווחות היא אינה נובעת משינה עמוקה, משינויי טמפרטורה, מעודף שתייה, מאי הליכה לשירותים לפני השינה , מלחצים נפשיים , מחוסר אחריות של הילד, או מחוסר בהורמון כלשהו. חלק מהגורמים הנ"ל עשויים להשפיע על חומרת הבעיה אך אינם גורמים לה כשלעצמם. יש לזכור כי ילד רגיל אשר אינו מרטיב חי בחופשיות מחלטת. שותה כאוות נפשו, יכול לישון עמוק מאד, חשוף למזגן בקיץ, עובר מגוון של חוויות רגשיות, לא מתייחס כלל לשלפוחית, ולא בהכרח מקפיד להתפנות לפני השינה – הוא ישן רצוף או חש את הלחץ בשלפוחית ומתעורר. זהו האופן בו אמור לחיות גם הילד המרטיב ואליו אמור לשאוף כל טיפול בבעיה.
מתוך כך, אין להגביל בשתייה לפני השינה ואין ללחוץ להתפנות בשירותים.השליטה אינה תלויה ברצונו של הילד ולכן אין להציע פרסים על יובש ,אין לאיים בעונשים , ואין להטיל " אחריות " ולהשפיל את הילד בכך שיכבס בעצמו את כלי המיטה . שיטות המיישמות פרסים וחיזוקים ומתבססות על ההנחה כי רצון חזק של הילד יביא לפתרון הבעיה, זוכות בדרך כלל להצלחה זמנית אשר קורסת כעבור זמן קצר. גם תופעת הילד אשר אינו מרטיב רק כאשר ישן מחוץ לבית מלמדת על יכולת לגייס דריכות מיוחדת לפרק זמן מוגבל בלבד. אין לייחס את הרטבת הלילה ל " טעויות " אותן עשו ההורים בניסיונות הגמילה העצמיים שלהם. יש לזכור כי רוב רובם של הילדים מפסיקים להרטיב בלילה באופן טבעי כחלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות, ללא כל קשר להתערבות זו או אחרת אותה מפעילים ההורים.
רוב הילדים נגמלים מהבעיה, באופן טבעי , בין הגילים שנה וחצי ושנתיים וחצי.
בגיל חמש עדיין מרטיבים כ – 15% ובגיל 18 כ – 2%.
המרטיבים הינם ילדים ( או מבוגרים ) רגילים, בריאים בגופם ובנפשם. ב 80% הרקע הוא תורשתי, השכיחות גדולה יותר אצל בנים . גמילה מוקדמת מהרטבה חשובה לדימוי העצמי של הילד ותורמת לטיפוח בטחון עצמי ויכולת הסתגלות חברתית.
80% הם מרטיבים ראשוניים. כלומר ילדים אשר מעולם לא הגיעו לגמילה מחלטת . 20% הם מרטיבים משניים. אלה ילדים אשר נגמלו מהרטבת – לילה בגיל מוקדם למשך תקופה ארוכה , והחלו להרטיב מחדש. ההתחלה המחודשת עשויה להיות בעקבות אירוע משמעותי בחייו של הילד כגון הולדת אח, מעבר דירה, תחילת לימודים בבית ספר וכיוב"ז. היא גם עשויה להיות ללא קשר לכל שינוי בחייו של הילד. במקרים רבים הרטבה משנית נעלמת מעצמה ללא כל התערבות טיפולית לאחר מספר ימים או שבועות. אם עוברים מספר חודשים והבעיה נמשכת, יש להתייחס אליה כאל הרטבה ראשונית וליישם את אותה שיטת טיפול.
ב 75% מהמקרים מדובר בהרטבת – לילה בלבד. אצל 25% מתלווה להרטבת הלילה גם הרטבה במהלך היום בזמן ערות. זוהי תופעה המתבטאת בדרך כלל בדליפה איטית והדרגתית של שתן לבגדים. הילדים נראים כאילו הם מתרכזים במשחק או בצפייה בטלביזיה או בישיבה מול המחשב ו " שוכחים " ללכת לשירותים. לעיתים הם מסרבים ללכת לשירותים גם כאשר מעירים להם ולמרות שהם מפגינים מאמצי התאפקות ע"י הצלבת רגליים, רקיעה מרגל אחת לשנייה וכדומה. הם פשוט מכחישים את הלחץ בשלפוחית. תופעה זו מתסכלת ומרגיזה הורים רבים המפרשים זאת כעצלנות של הילד ואדישות לבעיה. זוהי אכן תופעה מרכבת הקשורה במידה רבה לליקוי במערכת השליטה בשלפוחית. כמעט בכל המקרים בעיה זו נעלמת בעקבות הטיפול בבעיית ההרטבה בלילה באמצעות הזמזם.
הטיפול היעיל ביותר הוא שיקום מנגנון השליטה בשלפוחית ע"י תהליך התניה באמצעות זמזם אלקטרוני. הוא ניתן ליישום כבר מגיל שלש ומניב אחוזי הצלחה גבוהים כאשר ניתן במסגרת הדרכה, ליווי ומעקב מקצועי. ברוב המקרים הטיפול נמשך בין שלשה לחמישה חודשים. ישנם מקרים בהם מתרחשת גמילה תוך חודש ויש כאלה הזקוקים ללמעלה משנה על מנת להגיע לתוצאות. 80% מהנגמלים לא חוזרים להרטיב לעולם. אותם 20% אשר אצלם הבעיה חוזרת, מקבלים את אותו טיפול שנית . רק אחוזים בודדים חוזרים להרטיב פעמים נוספות. גם הם בסופו של דבר נגמלים לחלוטין לאחר טיפולים חוזרים.
קופות החולים מכירות בחומרתה של בעיית ההרטבה ומשתתפות במימון הטיפול .
רוב הילדים מתאימים לטיפול באמצעות הזמזם. מומלץ לבצע בדיקות שתן וואולטרה סאונד של דרכי השתן רק במקרים בהם ההרטבה בלילה מלווה בהרטבת – יום או כאשר התופעה מתחילה באופן פתאומי לאחר תקופה ארוכה של גמילה.
שימוש בטיפולים תרופתיים(מינירין), אינו מתאים לפתרון הבעיה. ב 40% מהמקרים הוא אינו משפיע כלל. באותם מקרים בהם יש לו השפעה, הוא עשוי להביא להפחתת תדירות ההרטבה כל עוד לוקחים את התרופה , כאשר מפסיקים - ההרטבה חוזרת. במקרים מסויימים ניתן להעזר בטיפול התרופתי כגורם מסייע בטיפול באמצעות הזמזם. גם טיפולים פסיכולוגיים הינם בעלי יעילות מוגבלת בלבד מאחר והבעיה מיסודה אינה נפשית.
